​

​בטון
בפינה הדרום מערבית של 'צומת חטיבת הנגב', על מגרש ריק לאינסוף מדברי, מן הסוג שניתן לראות רק בנגב, נבנה לאחרונה "בית הלוחם". מרוחק מכל מבנה אחר בסביבה, מוקף אדמת לס צהובה, צופה אל המדבר ואל האנדרטה.
המבנה אשר נועד לשמש את קהל נכי צהל ובני משפחותיהם מהסביבה, עשוי כולו בטון חשוף, יצוק בקווים חדים, ברורים ונקיים. תוכנית המבנה פשוטה: שתי קומות המחוברות בניהן  בכמה נקודות באמצעות חמישה "סלעי בטון", מערכי תנועה אנכיים ומעליות. פשטות התוכנית – מתבקשת. כיוון שהמבנה כולו מונגש ומותאם לנכים מסוגים שונים – לעיוורים, לחרשים ולמתנהלים על כיסאות גלגלים, הקריאות והבהירות התנועתית והויזואלית – מחויבות המציאות. נקודות המחבר בין שני המפלסים, אותם "סלעי בטון"מונוליתיים, שדופנותיהם העבות  נוצקו בטון חשוף, מבטאים אף הם אמת קונסטרוקטיבית וחזותית.

כל 'סלע' מכיל בתוכו חלק מן הפונקציות 'הפרטיות' השונות שהמתחם מספק – החל בשירותי שמרטפות לילדי המטופלים וכלה בקליניקות לגוף ולנפש. בין הסלעים, כמו בנקיק נחל עמוק, הנעשה צר ומתרחב לפרקים -  מפוזרות הפונקציות הציבוריות: חדרי התעמלות, בריכת שחייה מקורה ואזורי התכנסות.
אדריכל,שחף זית, שהיה אחראי על הפרוייקט במשרד, מציין כי בחר ב"סלעים" וב"נחל" כדימוי למדבר המקיף את המבנה. הוא מצא בו  מפגש בין רוך לקושי , בין צייה למים חיים, לצד משחקים של קרני שמש נשברות. הבטון הפך בידיו לחומר אידיאלי לעיצוב. נוזלי בראשית דרכו וקשה כסלע בסופה,נוח לעיבוד, אחיד מבחינה ויזואלית וקשור למורשת האדריכלית של באר שבע.

​​
מקלט
הבטון הוא חומר בעל מהות אורגנית – הוא ניתן לעיצוב וליישום בהתאם לצרכי המעצב והוא מגיב לתהליכי שחיקה. יש בו רכות ופגיעות, יש בו מן הטבע האנושי ויש בו את היכולת להיות מקלט. אנדרטת הנגב מבטאת את התכונות הללו באופן וירטואוזי.