​

תכנון פנים הבניין ענה על הצרכים הפרוגרמתיים של הפקולטה למדעי הרוח. בראש ובראשונה היו אלה 188 החדרים של החוקרים מהחוגים השונים של הפקולטה עבורם תוכנן הבניין. המתכננים שמרו על גישה של צמצום וחשיבה אקולוגית ונמנעו מליצור בתוך הבניין לובי או שטחי מעבר ציבוריים לתפארת הארכיטקטורה. ההבדל בין חדר לחדר מתבטא בעיקר בחלונות שנוצרים בו כתוצאה מהקומפוזיציה של לוחות הבטון. וכך, כל אחד מהחוקרים מקבל חדר סטנדרטי, אך מבט משלו לנוף.

במבנה נמצאת גם ספרייה ייחודית, המכילה את ארכיוני הסופרים עמוס עוז, אהרון אפלפלד, נסים אלוני ואחרים. הספרייה בנויה ממערכת של חדרים קומפקטיים המשמשים לאחסון החומרים הארכיונים, ומחללים צנועים ובהם שולחנות עבודה לשימוש חוקריהם. את מערכת הארכיונים מקיף קיר תצוגה מזכוכית שקופה וחלבית, המזכיר במקצב שלו את מעטפת הבניין. בתוך הקיר, מאחורי הזכוכית השקופה, מוצגים ספריהם של סופרי הארכיון. וכך, גם כאן, כמו בחלקים אחרים של הבניין, חלל המעבר בין קירות התצוגה, הופך להיות מוקד של עניין.

​

בשל מיקום המבנה על התפר שבין העיר לאוניברסיטה – הוא מתבקש לענות לאתגר הקישור בין הקמפוס לבין העיר. משימה זו  הוגדרה מחדש בכל אחת מתכניות האב של הקמפוס. במהלך השנים הועלו רעיונות שונים מרעיון של גשר מחבר ועד עקרונות של "אוניברסיטה עם הפנים לעיר", שיתבטאו בחנויות ספרים ומבני תרבות משותפים לאוניברסיטה ולעיר. אבל קמפוס האוניברסיטה בבאר שבע, כמו אלו של האוניברסיטאות האחרות בארץ, לא יוצר חיבור ממשי עם העיר, אין כאן ולו  אוניברסיטה עירונית אחת שמבניה שזורים במרחב האורבאני ומתלכדים עם העיר למהות משותפת.

אילו חיבור אמיתי שכזה היה נרקם בבאר שבע, היה המרחב הציבורי שבליבו של בניין דילר, המרחב המקשר בין מפלס שדרות רגר למפלס הקמפוס  - מתפקד ככניסה מעניינת למרחב הקמפוס. אולם במקום זאת,  גדרות ביטחון מפרידות בין העיר לבין האוניברסיטה, ומרעיון החיבור נותרו רק חנות של רשת הספרים הידועה ובית הקפה של רשת נפוצה הממוקמים בקומת המסד של בניין דילר . שלטי החנויות "מעטרים" את החזית הדרומית של הבניין הפונה אל כיכר דייכמן שבקמפוס, ומאפשרים לחולף בשדרות רגר הצצה ותהייה על האפשרות העירונית הבלתי ממומשת – בינתיים.

​